החלטה בבקשה לדחיה על הסף מחמת התיישנות - בירור הטענה במסגרת פס"ד

א. מבוא

1.                  ביום 26.1.03 הגישה המבקשת, חברת בן אפרים ובניו בניה וייזום בע"מ (להלן: המבקשת), תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, כנגד המשיבות 1 ו- 2, חברת נאות הארץ בע"מ וחברת חן הארץ בע"מ (להלן: המשיבות 1 ו-2), וכנגד המשיבה 5, חברת בית אבן בניה ויזום בע"מ (להלן: החברה המשותפת - כפי שיפורט בהמשך) כצד פורמאלי. במסגרת תביעה זו עתרה המבקשת להסרה או למניעה של הקיפוח מצד המשיבות 1 ו-2 בניהול ענייניה של החברה המשותפת. לטענת המבקשת, לבית משפט המחוזי בתל-אביב מוקנית סמכות על-פי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) להסיר את הקיפוח שנגרם לה מחמת ניהולה הבלתי תקין של החברה המשותפת על-ידי המשיבות 1 ו-2 והדירקטורים שמונו על ידן. כמו כן התבקש בית המשפט המחוזי בתל-אביב לקבוע כי המשיבות 1 ו-2 אינן רשאיות לנהל את ענייני החברה המשותפת ללא שיתופה, ומבלי לקבל הסכמתה וחתימתה של המבקשת בכל הנוגע לניהול החברה ועסקיה.

2.                  ביום 26.4.07 הגישו המשיבות 1 ו-2 תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד המבקשת וכנגד מר מנשה בן אפרים (להלן: המבקש), וכן כנגד עו"ד אהרון מילשטיין בכשרותו כנאמן. בתביעתן זו ביקשו המשיבות 1 ו-2 מבית המשפט לחייב את המבקשים לבצע את התחייבויותיהם על-פי "הסכם ההיפרדות" (כפי שיוגדר בהמשך) ולהצהיר כי המשיבות 1 ו-2 רשאיות לרשום על שמותיהן באופן פורמאלי את המניות אשר הועברו אליהן מהמבקשת, על-פי טענתן, מכוח "הסכם ההיפרדות". כמו כן התבקש בית המשפט המחוזי בתל-אביב לקבוע כי המבקשת הפרה את סעיף 7 של הסכם ההיפרדות במסגרתו התחייבה המבקשת לשלם עד ליום 30.4.00 סכום של 500,000$ לחשבונה של החברה המשותפת. בנוסף עתרו המשיבות 1 ו-2 לחיובם של המבקשים בתשלום הסך הנ"ל של 500,000$, וכן לחיובם של המבקשים לידיהן של הפיצוי המוסכם בסך של 200,000$ הנזכר בסעיף 18 של הסכם ההיפרדות.

3.                  תובענה נוספת שהוגשה בקשר לאירועים נשוא המחלוקת שלפני הינה בקשתה של המבקשת אשר הוגשה לבית משפט זה בחודש ספטמבר 2007 ובה התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה שיאסור על המשיבות 1 ו-2 ועל החברה המשותפת מלבצע כל פעולה או דיספוזיציה בנכסי המקרקעין שבבעלות החברה המשותפת מבלי לקבל לכך הסכמתה המוקדמת של המבקשת. כמו כן התבקש בית המשפט לאסור על המשיבות 1 ו-2 למכור, להחכיר, להשכיר, לשעבד או להתחייב ביחס לכל הנכסים האלה.

4.                  במהלך חודש אוגוסט 2007 הועברה לבית משפט זה, עם הקמתו, התובענה אשר הוגשה על-ידי המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

5.                  ביום 17.12.07 הגישו המשיבות 1 ו-2 בקשה לנשיאת בית המשפט העליון להעברת התובענה אשר הוגשה על-ידן לבית המשפט המחוזי בתל-אביב אל בית משפט זה, ולאיחודה עם שתי התובענות אשר הוגשו על-ידי המבקשים או מי מהם. ביום 22.1.08, לאחר קבלת הסכמתם של המבקשים לבקשה - הועברה גם התובענה אשר הוגשה על-ידי המשיבות 1 ו-2 לבית משפט זה, והיא אוחדה יחד עם שתי התובענות שהוגשו על-ידי המבקשים. כל אלה מתבררות עתה בצוותא חדא לפני.

ב. רקע עובדתי, זהות הצדדים ומהות ההתקשרות שביניהם

6.                  המשיבות 1 ו-2 הינן חברות פרטית העוסקות בתחום ההשקעות בנדל"ן ונמצאות בשליטת משפחת ראובני באמצעות חברות הרשומות בפנמה ובאיי הבתולה.

בתחילת שנת 1995 פנה המבקש בהצעה עסקית למר הקמט ראובני (להלן: מר הקמט ראובני) שעניינה השקעת כספים על-ידי משפחת ראובני בחברה משותפת שתוקם על-ידי הצדדים ותפעל בתחום הנדל"ן בישראל. מר הקמט ראובני נעתר להצעה וביום 15.6.95 נחתם הסכם מייסדים בין המבקשת לבין המשיבות 1 ו-2 לפיו יקימו הצדדים חברה משותפת במסגרתה יפעלו הצדדים במשותף בתחום הנדל"ן (להלן: הסכם המייסדים). על-פי הסכם המייסדים מחזיקה המבקשת ב- 50% ממניות סוג ב' של החברה המשותפת ואילו המשיבות 1 ו-2 בעלות 150 מניות סוג א', 100 מניות סוג ב' ו- 120 מניות סוג ג' בחברה המשותפת. מניות השליטה של החברה המשותפת נמצאות בידי המבקשת והמשיבות 1 ו-2  בחלקים שווים.

7.                  ההתקשרות בין הצדדים בהסכם המייסדים התייחסה לשני מישורים:

המישור האחד עניינו בעסקאות במקרקעין אשר הצדדים תכננו לבצען באמצעות החברה המשותפת כאשר המבקשת תשמש היזמית של הפרוייקט והיא זו אשר תהיה אמורה לבנות את הפרוייקט. לגבי פרוייקטים שיבוצעו במתכונת זו, על-פי הסכם המייסדים, המבקשת התחייבה להשקיע 25% מסך ההשקעות בהון העצמי, ואילו המשיבות 1 ו-2 התחייבו להשקיע הון עצמי בשיעור השווה לזה הנגזר מ- 75% הנותרים. אשר לרווח ולהפסד שייווצרו - אלה אמורים להתחלק, על-פי המוסכם בין הצדדים, ביחס של 40% למבקשת ו- 60% למשיבות 1 ו-2.

המישור השני של הסכם המייסדים התייחס לעסקאות במקרקעין אשר הצדדים תכננו לבצען באמצעות ועל-ידי המשיבות 1 ו-2, ולגבי עסקאות מסוג זה נמסרה לידי המשיבות 1 ו-2 זכות ההחלטה באשר לקביעה האם המבקשת היא זו שתבצע את הבנייה בפועל. 

לכך מוסיפים המבקשים כי במסגרת הסכם המייסדים הוסכם כי המבקש, מר מנשה בן אפרים, יקדיש את זמנו לשם יצירת מיזמים משותפים לטובתם המשותפת של הצדדים, ובין היתר, לשם קבלת הצעות לרכישת קרקעות לעסקי בניה. 

8.                  במהלך שנות פעילותה השקיעה החברה המשותפת בהקמתם של שלושה פרוייקטים. פרוייקט לבניית 18 קוטג'ים בכפר סבא (להלן: פרוייקט כפר סבא); רכישת 50% ממניות חברת מ.ב.ז. נכסים בע"מ ו- 50% ממניות חברת גינזו בע"מ, שהן בעלות נכסים בכרמיאל ובתרדיון (להלן: פרוייקט כרמיאל); וכן - רכישת זכויות חכירה בקרקע בשטח של כ- 32 דונם המהווה חלק מחלקה 42 בגוש 7962 באזור התעשייה קריית נורדאו בפולג נתניה, מחברת שיא אחזקות בע"מ, חברת חבס בע"מ וחברת איילות בע"מ (להלן: פרוייקט פולג).

על-פי טענת המבקשים, רכישת הפרוייקטים האמורים בוצעה בייזומו של נציג המבקשים, באישורן ובהסכמתן של המשיבות 1 ו-2, באמצעות מר ראובני ומר מורדי (למעט פרוייקט כרמיאל שהיה בייזום משותף של המבקש ושל מר עבדי ראובני נציגם של המשיבות 1 ו-2). מר יוסף מורדי אף חתם על כל המסמכים והחוזים נשוא הפרוייקטים בשמן של המשיבות 1 ו-2, ומסמכי רכישת הזכויות בשלושת הפרוייקטים נערכו במשרדו של ב"כ המשיבות 1 ו-2, עו"ד יצחק יחיאל.

9.                  לאחר רכישת הקרקע בפרוייקט פולג הסכימו המבקשים והמשיבות 1 ו- 2 כי בניית פרוייקט פולג תתבצע על-ידי המבקשת עצמה או על-ידי חברת עוז ב.פ.י. בע"מ שהוקמה, בין היתר, לשם בינוי וייזום פרוייקט פולג ופרוייקטים נוספים לבנייה. בהתאם להבנות שהושגו במסגרת הסכם המייסדים, החלה החברה המשותפת לפתח את השטח במתחם פולג באמצעות המבקשת. בנוסף לכך התקשרה החברה המשותפת עם חברת יובלים בע"מ לשם ליווי שיווקי לצורך שיווק שלב א' של הפרוייקט, וכן נערכה שמאות על-ידי משרד השמאית עדינה גרינברג לשם קבלת ליווי פיננסי מבנק הפועלים עבור בניית הפרוייקט.

ביום 1.2.98 שלח עו"ד קורן ממשרדו של עו"ד יצחק יחיאל מכתב לחברת עוז ב.פ.י. בע"מ בו ביקש להפסיק את מעורבות החברה בפרוייקט פולג. המבקשים מלינים כי צעד זה נעשה כחלק "ממזימה" שרקמו המשיבות 1 ו-2 לשם סילוקם של המבקשים מפרוייקט זה.

10.             על-פי גירסתן של המשיבות 1 ו-2, במהלך שנת 1999, תקופה בה טפחו הפסדיה וחובותיה של החברה המשותפת לתאגידים הבנקאיים (על-פי הנטען עמד סכום החוב באותו זמן על סך של למעלה מ- 90,000,000 ש"ח) - פנה המבקש למשיבות 1 ו- 2 בבקשה לסיים את פעילות המבקשים במסגרת החברה המשותפת. בנוסף ביקש המבקש לשחרר את המבקשים מהבטוחות שהעמידו לטובת החברה ומאחריותם לחובותיה על-פי הוראות הסכם המייסדים. המשיבות 1 ו-2 טוענות כי הן איפשרו למבקש, בהתאם לבקשתו, לפרוש מהחברה המשותפת ונדרשו לשלם את רובם המכריע של החיובים הפיננסים הקשורים בחברה על מנת לבטל ולשחרר את כל הערבויות האישיות והשעבודים השונים אשר הועמדו על ידי המבקשים לטובת החברה וחובותיה. כך, וברוח זו, נחתם בין הצדדים ביום 20.10.99 הסכם ההיפרדות שעניינו סיום דרכם המשותפת של הצדדים במסגרת החברה המשותפת (להלן: הסכם ההיפרדות).

לטענת המשיבות 1 ו-2, הוראות הסכם ההיפרדות כוללות, בין היתר, התחייבות מצידן לפרוע את יתרת חובה של החברה המשותפת למוסדות הבנקאיים לצורך שחרור הבטוחות והערובות שהעמידו המבקשים הכוללים פירעון חוב בסך של למעלה מ- 750,000$ לבנק לאומי לישראל בע"מ עד ליום 15.11.99, וכן פירעון חוב בסכום של 200,000$ לבנק הפועלים בע"מ עד ליום 30.4.00. המשיבות 1 ו-2 מוסיפות וטוענות כי סכומים אלה מצטרפים לחשיפה שהן נטלו על עצמן בגין חובותיה של החברה המשותפת לתאגידים הבנקאיים. חשיפה זו הסתכמה במועד חתימת הסכם ההיפרדות בסך של למעלה מ- 90,000,000 ש"ח.